בשנים האחרונות אנו עדים להתעצמות הסחבת בבתי המשפט בישראל. נראה כי כל הניסיונות לייעל את מערכת המשפט על מנת שההליכים יהיו מהירים ויעילים יותר אינם מביאים את התוצאות הרצויות. אחד הניסיונות שנעשו על מנת להקל על מערכת בתי המשפט הינו שיפור מסלול הבוררות.
הרציונאל העומד בבסיס חוק הבוררות הוא העברת סכסוכים לבורר תוך מסירת ההכרעה הסופית בסכסוך לידיו במהירות, ביעילות ובעלות נמוכה יחסית, בניגוד להליך המתנהל בבית המשפט אשר עשוי להימשך מספר שנים.
מסלול הבוררות הינו מסלול יעיל ביותר, אשר יכול להביא תוצאות יעילות במהירות שיא לעומת התדיינות בבית משפט. יחד עם זאת, בפועל, לא רבים פונים אל הליך הבוררות, אלא מעדיפים לפנות ישירות על בית המשפט.
להליך הבוררות מספר חסרונות, כאשר הבולט שבהם, עד לתיקון מס’ 2 לחוק הבוררות בסוף שנת 2008, היה חוסר האפשרות לערער על פסק בוררות, בניגוד להתדיינות בבית משפט שם ניתן להגיש ערעור על פסק הדין. חסרון זה הוביל לא פעם מתדיינים שלא לבחור בהליך הבוררות, על אף קיומם של יתרונותיו הבולטים להליך הבוררות.
נראה כי המחוקק הגיע לכלל מסקנה כי זכות הערעור שהינה מהותית ביותר וחשובה ביותר הינה עקב אכילס של הליך הבוררות, ולכן בחודש נובמבר 2008 אושר בכנסת תיקון מס’ 2 לחוק הבוררות המעגן זכות ערעור על פסק בוררות.
כזכור, לפני תיקון מס’ 2, בהליך בוררות לא ניתן היה לערער על הפסק, אלא היו 2 אופציות חלופיות שיישומן היה נתון בקשיים, והן:
1. פנייה לבורר רק לצורך תיקון או השלמת פסק הבוררות במסגרת מצומצמת.
2. הגשת בקשה לבית המשפט המוסמך לביטול פסק הבוררות, כאשר בית המשפט בוחן האם המקרה עונה על אחד מ-10 הסיבות המצומצמות המצדיקות ביטול פסק בוררות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, אשר זו לשונו:
24. בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:
(1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף;
(2) הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין;
(3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;
(4) לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;
(5) הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו;
(6) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן;
(7) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן;
(8) הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו;
(9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;
(10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.
בעקבות תיקון מס’ 2 בסוף שנת 2008, במקרה שבו צד מעוניין לערער על פסק בוררות, הרי שהוא ניצב בפני 2 מסלולים חלופיים:
1. ערעור בפני בורר:
• במידה והצדדים הסכימו מראש בכתב הבוררות על אפשרות הערעור, ניתן להגיש ערעור בפני בורר אחר או הרכב בוררים רחב יותר.
• הבורר חייב לנמק את החלטתו.
• הצדדים הפועלים על פי חלופה זו יכולים לפנות לבית המשפט המוסמך בבקשה לביטול פסק הבורר שפסק בערעור, בשתי עילות בלבד, והן: פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור ו/או טענה כי קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.
2. ערעור בפני בית המשפט: אפשרות זו מעניקה לצדדים אפשרות לערער, ברשות, לבית המשפט על פסק הבוררות אם בפסק הבוררות נפלה טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין. השימוש באופציה זאת, מונעת מהצדדים להגיש בקשה לבית המשפט לביטול פסק הבוררות, ויהיה עליהם להעלות את הטענות בעניין זה בערעור. על הגורם המנסח את הסכם הבוררות ליתן דעתו לגבי הפרמטרים הבאים המהווים תנאי בל יעבור להגשת ערעור במסלול זה:
• הצדדים קבעו בהסכם הבוררות כי הבורר יפסוק בהתאם לדין הישראלי.
• הצדדים לבוררות מסכמים מראש בהסכם הבוררות שניתן יהיה להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט על פסק הבוררות.
לסיכום
אנו ממליצים ליתן את הדעת בחוזים ו/או בכל מסמך משפטי אחר ולעגן את הזכות להגיש ערעור על פסק בוררות במידה והצדדים יפנו אל הליכי בוררות.
המאמר נכתב על ידי משרד עורכי דין – אביב טסה.
עו”ד אביב טסה – עורך דין מקרקעין, מיסוי מקרקעין והתחדשות עירונית.
עו”ד אביב טסה הינו עורך דין תמ”א 38, עורך דין מקרקעין עורך דין מקרקעין, עורך דין קבוצות רכישה, עורך דין נדל”ן, עורך דין בתים משותפים, ממשרד עו”ד אביב טסה המתמחה בתחום המקרקעין על היבטיו השונים וביניהם: תמ”א 38, פינוי בינוי, בתים משותפים, סכסוכי שכנים, תכנון ובניה, הפקעות, עסקאות מכר ורכישה, קבוצות רכישה, עסקאות קומבינציה, ייצוג בבתי המשפט ונטריבונלים השונים ועוד.
